החלטה בתיק בש"א 177294/07

1.         בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן כנגד המבקשת, ביום 9.10.07 בהיעדר הגנה.

2.         המבקשת הגישה מסמך שכונה על ידה בקשה להתגונן מבלי שתמכה טענותיה בתצהיר.

            בהחלטה מיום 19.8.07 (להלן: "ההחלטה"), ניתנה למבקשת ארכה בת 20 ימים להגיש בקשה למתן רשות להגן נתמכת בתצהיר כדין.

3.         ביום 9.10.07 נחתם פסק הדין כנגד המבקשת לאחר שהוצגה בפני בית המשפט מסירה של החלטתו מיום 19.8.07 בדרך של הדבקה בכתובת המבקשת.

טענות המבקשת:

4.         בבקשתה טוענת המבקשת כי ביום 20.6.07 הומצא לה כתב התביעה.  ביום 8.8.07 פנתה בעצמה לבית המשפט והגישה בקשת רשות להתגונן שלא נתמכה בתצהיר.

            החלטת בית המשפט מיום 19.8.07 נמסרה למבקשת לראשונה רק ביום 26.9.07 (ערב חג סוכות) בדואר רשום.

            ביום 7.10.07 שכרה המבקשת שירותי עו"ד אשר פנה למזכירות בית המשפט לצורך עיון בתיק אולם התיק לא נמצא בארכיב בית המשפט.

            לפיכך, הגישה ביום 8.10.07 בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להגן.

            לאור העובדה כי תיק בית המשפט לא אותר על ידי המזכירות, ככל הנראה הבקשה לא צורפה לתיק ולא הייתה מונחת בפני כב' הרשם בטרם נתן את פסק הדין.

            כל זאת אף חרף העובדה כי כב' הרשם היה ער לכך שאישור המסירה של ההחלטה שנשלחה על ידי מזכירות בית המשפט לא הוצגה בפניו כפי שציין בהחלטתו מיום 9.10.07

            ביום 15.10.07 אותר התיק  ולמבקשת התברר לתדהמתה כי הבקשה למתן פסק דין נתמכה בתצהיר שליח מטעם המשיב אשר לכאורה הדביק את ההחלטה על דלת ביתה עוד ביום 26.8.07.

            המבקשת סבורה כי לאור העובדה שרק ביום 26.9.07 נמסרה לה ההחלטה, היה עליה להגיש בקשת רשות להתגונן עד ליום 30.10.07 ולפיכך פסק הדין פגום ויש לבטלו מחובת הצדק.

5.         באשר לסיכויי הצלחתה טוענת המבקשת כי יש לה סיכויי הצלחה גבוהים להתגונן בפני התביעה שכן מעיון קצר בכתב התביעה ניתן להסיק בנקל שהתביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר.

            מסעיפים 3 ו- 4 לכתב התביעה עולה לכאורה שהמבקשת משכה ביום 17.6.07 סך של 186,685 ש"ח בעוד שעיון בתדפיס העו"ש שצורף לתביעה מראה כי עד ליום 14.6.07 התנהל החשבון באופן שהיתרה עמדה על מאות בודדות של שקלים.

            המשיב השמיט את העובדה עליה נשענת התביעה כי ביום 14.6.07 חויב חשבון העו"ש של המבקשת בסכום 185,526 ש"ח ככל הנראה עקב פירעון הלוואה אשר אילץ אותה המשיב לקחת.

            טענת המשיב כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה, כאשר התביעה מתבססת על חשבון העו"ש בלבד ולא על חשבון ההלוואה, אינה עולה בקנה אחד עם מסמכי המשיב אשר צורפו לכתב התביעה.

            עדות לחוסר תום ליבו של המשיב למדה המבקשת גם ממכתב שנשלח אליה ביום 7.5.07 בו טען המשיב כי יתרת חובה בחשבון העו"ש עומדת על סך 181,591 ש"ח.

            מדף החשבון שצורף לכתב התביעה עולה שיתרת החוב במועד זה וסמוך אליו עמדה על סך 1,064 ש"ח בלבד.